Vayedaber

הָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וּשְׁאָלוֹ. הָא בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר יוֹדֵי לְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וִיתִיבִינֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָה. הֲרֵי מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה. וְאַתְּ מוֹרִי לֵיהּ שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִן מַה דָלָא מְתִיב לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הא ר' זעירא וכו'. השתא מהדר הש''ס לדייק אליבא דהני דמפרשי להשאלה של ר''ע לכל חד וחד כדמפרש לה ומה ס''ל לר''א לאידך גיסא שלא שאל לו לר''ע כדנקיט ואזיל דלהא דמפרש ר' זעירא וכו' דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו ומשמע הא אם בשגגת שבת וזדון מלאכות אף רבי אליעזר יודה לרבי עקיבא שאינו חייב אלא אחת. דאל''כ מנא להו לפרושי לדברי ר''א דהתם בכה''ג דמפרשי דילמא אף בשגגת שבת וכו' הוא דבעיא מיניה אלא ודאי משום דסבירא ליה להני דמפרשי כך דבשגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת לכ''ע הואיל ואין כאן אלא חדא שגגה דשבת ואי הכי מאי האי דקאמר ר''א מק''ו מנדה מה נדה שאין בה תוצאות הרבה וכו' ויתיביניה ליה ר''ע שבת גופה תוכיח הרי אם הוא מזיד במלאכות ושוגג בשבת הרי יש בה תוצאות הרבה וכו'. כצ''ל ונתחלפו התיבות בדפוס מהכא להא דלקמן ומהא דלקמן להכא. כלומר דהא מיהת יש בשבת תוצאות הרבה וחטאות הרבה במקום דשייכא בה ואפ''ה את מודי לי דבשגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת א''כ לא תליא בהך טעמא שיש בה תוצאות הרבה ומן מה דלא מותיב ליה רבי עקיבא הכי ש''מ היא הדא היא הדא ולרבי אליעזר אפילו בכה''ג חייב על כל אחת ואחת:

רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. 42a בְּדָה תַנִּינָן. מְלָאכוֹת הַרְבֵּה. לֹא עַל הַשַּׁבָּתוֹת הוּא מִתְחַייֵב. רַבָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. בְּדָה תַנִּינָן. שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. לֹא עַל הַמְּלָאכוֹת מִתְחַייֵב. הָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר רִבִּי אִילָא וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. הוֹדִי לֵיהּ וְהוּא לֹא הוֹדִי. מִן מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. כָּל הָדָא הִילְכְתַא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִן אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה דְלֹא הוֹדִי לֵיהּ. הַווֵי רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. אִם בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבְזְדוֹן מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. הוֹדִי לֵיהּ לֹא הוֹרִי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מַתְנִיתָן אָֽמְרָה דְלֹא הוֹדִי לֵיהּ. דְּתַנֵּי. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִיא שַׁבָּת. וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִיא מְלָאכָה. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מְלָאכָה הִיא זוֹ שֶׁחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אִם מֵעִנְייָן אָבוֹת מְלָאכוֹת עָשָׂה. חַייָב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. אִם מֵעִנְייָן מְלָאכָה אַחַת עָשָׂה. חַייָב עַל כָּל הֶעֱלֵם וְהֶעֱלֵם. מְִפְּנֵי שֶׁהֵן הֶעֱלִימוֹת הַרְבֵּה. אֲבָל אִם הָיָה הֶעֱלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִן מַה דָלָא מְתִיב לֵיהּ. הָדָא אָֽמְרָה דְלָא הוֹדִי לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בשם ר' שמעון בן לקיש. לפרש השאלה שבזדון שבת ושגגת מלאכות היא ששואלו אם שבתות כגופין מחולקין הן וחייב על שגגות מלאכות של כל שבת ושבת או דילמא לאו כגופין מחולקין הן ומכיון שהיא בהעלם אחת ומעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת:

כהדא תנינן מלאכות הרבה. בתמיה וכלומר דהש''ס מתמה על זה דאם כך שאלו למה היה לו לומר מלאכות הרבה וכי לא על השבתות הוא הבעיא אם הוא מתחייב על כל שבת ושבת או לא וא''כ לא היה לו לשאול אלא העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה מהו ולא משני עלה מידי:

רבא בשם רב חסדא אמר. לא כדר' זעירא בשמיה אלא בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו וכגון שהיה יודע שאלו מלאכות אסורות בשבת אבל לא היה יודע שהיום שבת דודאי על כל מלאכות שעשה אינו מתחייב אלא אחת דהא אין כאן שגגה בהן ושגגת שבת חדא שגגה היא והיינו דאמרינן לעיל הנה שהיא אחת וכי קא מיבעיא ליה אם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הוא דקא מיבעיא ליה אם אינו חייב אלא אחת כדתנינן במתני' או דילמא סבירא ליה לר''א דעל הרבה מלאכות אפי' הן בהעלם אחת של השבת חייב על כל מלאכה ומלאכה מיהת אחת משום שגגת שבת דכל מלאכה ומלאכה ענין בפני עצמה היא:

בדא תנינן שבתות הרבה. בתמיה כלומר דחוזר ומתמה גם על הא דרבא בשם רב חסדא דאם כך היא ששואלו אם כן למה לו לומר בשבתות הרבה וכי לא על המלאכות הוא מתחייב לפי ענין השאלה ולא היה לו לומר אלא כך העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בזדון מלאכות ושגגת שבת מהו אם מתחייב משום שגגת שבת אכל מלאכה ומלאכה או דילמא הואיל ואינו אלא מעין מלאכה אחת וליכא הכא אלא חדא שגגה דשבת אינו חייב על כולן אלא אחת. ואפילו אי אמרת דבעלמא מתחייב הוא על הרבה מלאכו' מעין מלאכה אחת אם השגגה היא במלאכות הכא מאי. ולקמן מסיק לה דתרתי בעא מיניה:

הא ר' זעירא וכו'. השתא מהדר הש''ס לשאול אם קבלה מיניה ר''ע או לא ובעי להא דאמר ר' זעירא וכו' דהשאלה של ר''ע היתה בזדון שבת ושגגת מלאכות והשיב לו שחייב על כל אחת ואחת דשבתות כגופן דמיין אם הודה לו ר''ע או לא הודה לו. ופשיט לה מן מה דאמר ר' שמואל כל הדא הלכתא דתנינן העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חיוב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דלא אתיא אלא כר''א דכריתות ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת א''כ הדא אמרה דלא הודה ליה ר''ע דאי הודה ליה היה ליה לאוקמי מתני' דידן נמי כר''ע:

ר' בא. היינו רבא דקאמר לעייל בשם רב חסדא דהשאלה היתה בשגגת שבת וזדון מלאכות וכדפרישנא דעיקר השאלה במלאכות הרבה מעין מלאכה אחת היא ובעי הש''ס אם הודי ליה ר''ע או לא ופשיט לה ר' זעירא לפני ר' יוסי דאם כך היתה השאלה ש''מ מהאי מתניתא דהברייתא דלקמיה דלא הודי ליה:

דתני. האומר יודע אני שהוא שבת היום ויודע אני שמלאכה זו אסורה בשבת אבל איני יודע אם חייבין כרת עליה או לא הדין הוא כך אם ממנין אבות מלאכות עשה חייב על כל מלאכה ומלאכה שעשה אפילו הן בהעלם אחת דהרי יש כאן שגגות הרבה דשגגת כרת שמה שגגה ויש חילוק מלאכות בשבת ואם מעין מלאכה אחת עשה לכולן חייב על כל העלם והעלם אם עשה בשתי העלמות וטעמא מפני שהן העלמות הרבה אבל אם היה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת הואיל וכולן מעין מלאכה אחת הן והשתא מן מה דלא מותיב ליה ר''ע לר''א והאיכא תנא דהאי ברייתא דלא ס''ל כוותך הדא אמרה דלא הודי ליה והלכך לא חש ר''ע להשיבו מברייתא זו ולידע טעמא דס''ל דחייב על כל אחת ואחת משום דלא ס''ל כלל כוותיה אלא כהאי תנא דברייתא:

הָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא וְרִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. וְיֵשׁ אָדָם מִתְחַייֵב עַל הַזָּדוֹן. אַתְּ נוֹתֵן שִׁגְגַת מְלָאכוֹת עַל זְדוֹן שַׁבָּת. וְדִכְווָתָהּ. שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכָה. אַתְּ נוֹתֵן שִׁגְגַת שַׁבָּת עַל זְדוֹן מְלָאכוֹת לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. וְלֵית לְרִבִּי אֱלִעֶזֶר לְאַחַת. לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. גָּדוֹל שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשכחן. חדא ברייתא דאה''נ תני בשם ר''א כן גדול שנשבה לבין העכו''ם והרי כאן שגגת שבת שהרי אינו יודע מתי שבת בין העכו''ם וזדון מלאכות שהרי גדול הוא ולמד איזו מלאכה אסורה חייב על כל אחת ואחת והיינו על כל שבת ושבת משום שגגת שבת שאצלו:

ולית לר''א לאחת לחייב על כל אחת ואחת. מסקנא דהקושיא היא דהא דרשינן בת''כ גבי שבועת העדות דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה. לאחת לחייב על כל אחת ואחת ומתחייב על המזיד כשוגג כדדרשינן התם גבי שבועת העדות ופקדון ושמעינן מיהת דחייב על כל אחת ואחת וא''כ ה''נ נימא הכי דנותן אתה השגגה דשבת על המלאכות ואע''פ שהם בזדון משום שגגה דשבת מיהת לחייב על כל אחת ואחת:

ודכוותה שגג בשבת וכו'. אי הכי נימא נמי דכוותה בשוגג בשבת ומזיד במלאכות שאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וליחייב על כל אחת ואחת משום שגגה דשבת ואמאי אמרינן לעיל דלהך פירושא דרבי זעירא ורבי אילא דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו וקאמר ר''א דחייב על כל אחת ואחת יש לשאול לר''א אם מודה לר''ע בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא אחת ומאי מספקא להו נימא נמי דאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וחייב על כל אחת ואחת:

הא ר' זעירא וכו'. ולהא דמפרשי רבי זעירא ורבי אילא דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו והשיב לו ר''א שחייב על כל אחת ואחת של כל שבת ושבת קשיא ויש אדם מתחייב קרבן על הזדון בתמיה הרי בזדון שבת הוא עשה. ומשני את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת כלומר שאף על פי שבזדון שבת הוא מ''מ משום שגגת מלאכות של כל שבת ושבת הוא מתחייב וכדפרשינן לעיל משום דכל שבת ושבת כגוף בפ''ע דמיא וחייב בכל חדא וחדא על שגגת מלאכות שעשה בה:

הָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. וְלֹא מִשּׁוּם שִׁגְגַת שַׁבָּת אַתְּ תּוֹפְסוֹ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי בָּא. שְׁתַּיִם שְׁאָלוֹ. מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. שֶׁיְּהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת מָהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹלְדוֹת כְּעִיקָּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דַּסַּיי וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֶעְלֵם אַחַת מָהוּ. חַייָב אַחַת עַל כּוּלָּם אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. הָדָא הִיא מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת הָדָא הִיא שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ותני דבית רבי. בהדיא כן לפרש הא דשאלו העושה מלאכות הרבה וכו'. מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות שבתות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות וכדפרישית דבדאיכא שגגות טובא הבעיא הוא על שבתות הרבה ובדליכא אלא חדא שגגה דשבת ומזיד הוא במלאכות הבעיא היא על ולדי מלאכות אם כמלאכות הן לחייב על כל חדא וחדא משום שגגת שבת או לא:

הא ר' בא בשם רב חסדא וכו'. השתא מסיק לה לפרש לכל חד וחד לפי פירושו דלהא דקאמר ר' בא דבשגגת שבת ובזדון מלאכות הוא ששאלו קשיא וכי לא משום שגגת שבת את תופסו לענין חיוב חטאת וא''כ מאי קא מיבעיא ליה אם חייב על כל אחת ואחת הרי אין כאן אלא חדא שגגה דשבת ומפרש ר' חזקיה בשם ר' בא דבאמת על שתים הוא ששאלו אם הוא מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת משום שגגות טובא והיינו אם הוא חייב כך על שבתות הרבה דימים שבינתיים הוון ידיעה לחלק או לא הא חדא ובעא מיניה נמי שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את העיקר כתולדות אם ולדי מלאכות כמלאכות וחייב על כל חדא וחדא משום שגגת שבת או לא ולפיכך קאמר נמי הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת ובשבתות הרבה דכולל הני תרתי בעיי ומתורץ גם כן להא דדייק לעיל כדא תנינן וכו':

הָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת. וּשְׁאָלוֹ. הָדָה בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת אַף רִבִּי עֲקִיבָה יוֹדֵי לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. 42b וִיתִיבִינֵיהּ רִבִּי אֱלִעֶזֶר. הֲרֵי שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת מֵזִיד בִּמְלָאכוֹת. הֲרֵי אֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה. וְאַתְּ מוֹדֵי לִי שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מִן מַה דָלָא מְתִיב לֵיהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ויתיביניה ר''א הרי מזיד בשבת ושוגג במלאכות הרי אין בה אלא אזהרה אחת ואת מודי לי שהוא חייב על כל אחת ואחת. כצ''ל והשאר הכל ט''ס דאגב שיטפא דלעיל הוא וכלומר על הא דאמר לו ר''ע לר''א לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת מדייק דאי הכי אמאי לא השיב לו ר''א הרי זדון שבת ושגגת מלאכות יוכיח שבשבת לעולם אין בה אלא אזהרה אחת ואפ''ה את מודי לי מיהת דבכה''ג חייב על כל אחת ואחת ומן מה דלא מותיב ליה ר''א לר''ע הכי ש''מ היא הדא היא הדא ולר''ע אף בזדון שבת ושגגת מלאכות אינו חייב אלא אחת:

הא ר' בא וכו'. ולהא דר' בא נמי איכא למידק דמפרש דבשגגת שבת וזדון מלאכות הוא דשאלו ומשמע הא בזדון שבת ושגגת מלאכות יודי אף רבי עקיבא לר''א דחייב על כל אחת ואחת הואיל דאיכא שגגות טובא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source